רש"ש על קידושין מ״ב

1 תד"ה ודילמא. דהא תנן כו' הרי שא"ל רבו כו' אלמא דמצי לשוי' שליח כו'. לכאורה י"ל שאני עבד דידו כיד רבו כדאמרי' בב"מ צו סע"א ואפי' בפועל אמרי' שם י דידו כיד בעה"ב ועדיף משליח לענין מציאה:

2 בא"ד א"כ האי ושחטו כו' ר"ל דאחד שוחט פסחים הרבה כו'. עי' רש"א. ול"נ משום דקרא משמע דכל הקהל שוחטין פסח אחד וזה א"א משום דצריך כזית לכ"א א"כ ע"כ ר"ל דכל החבורות עושין שליח אחד שישחוט פסחיהן. וכיון דיש לו כח ורשות מכל ישראל לכן כל פסח ששוחט הוה כמו ששחטוהו כל קהל ישראל:

3 תד"ה ובוררין. ושהי' כ"א בורר לעצמו וזוכה כו'. כצ"ל:

4 בא"ד וכן לענין כו' נמי נראה לר"י כו'. כצ"ל:

5 גמרא והדתניא שליח שלא עשה שליחותו כו'. לכאורה ה"נ דצ"ל והדתנן כי משנה היא ברפ"ו דמעילה. אלא דשם איתא שעשה שליחותו קודם לא עשה. גם רש"י מצייר ל"ע שליחותו בחלוק וטלית ושם במשנה גופה מצייר בבשר וכבד:

6 שם אמר לעבדו ושלוחו מנין ת"ל עכ"ד פשע כו' אלא לב"ש נילף מיניה כו'. משמע דלב"ש פטור ע"י שליח אם לא דס"ל כשמאי רבן דלקמן דס"ל יש שליח לד"ע לאוקימתא קמייתא. ואפשר דכיון דאמר לשליח לשלוח בו יד לא גרע מחשב דחייב לדידהו:

7 רש"י ד"ה ה"ג. שלא התנו מתחלה כו' בשלשה שהן ב"ד. אולי צ"ל כשלשה בכ"ף:

8 רש"י ד"ה חטא חטא. וכתיב בתרומה באכלה בשוגג ולא ישאו עליו חטא. לכאורה אכילת שוגג כתיב להלן בפרשה והכא כתיב בתריה ומתו בו דאינו אלא במזיד. ואולי משום דחטא הוא שוגג כדאיתא ביומא לו ב:

9 תד"ה ה"ג. וקשה לר"ת חדא מדנקט גבי שתות כו' משמע כו'. נ"ל די"ל דלהכי נקט גבי שתות דדינו דמחזיר אונאה לאשמעינן דגבי קרקע אינו מחזיר ולא תימא דדינו כמו במשחתא דאף דהמקח קיים מ"מ מחזיר האונאה לדעת הרשב"ם בב"ב קג ב במשנה. ומתורץ בזה ג"כ מה שהקשו שם עליו מסוגיא דהכא וכמש"כ ע"ד בב"מ נו ב בס"ד ע"ש:

10 בא"ד וע"ק דפירש דרבא לא ס"ל כר"נ כו'. כצ"ל:

11 בא"ד הא משנה זו לא מיירי כלל ביתר משתות כו'. אבל האמת דאפי' ביתר משתות פליג רשב"ג כדאר"ה בר"י שם עד פלגא ותניא כוותי' ולהרש"א נראה דאישתמיט זה:

12 בא"ד אר"נ הדר אמר רב חסא. כצ"ל: